חופשת סוכות, פעילות עם ילדים ופנקס אחד
חופשת סוכות הגיעה וכולם יודעים שצריך לעשות משהו עם הילדים, צריך להוציא אותם, צריך להפעיל אותם, אסור שהם ישארו בבית מול הטלויזיה וחלילה שהם יפעילו את עצמם ויסדרו להם תעסוקה בחופש שלהם… מי העסיק אותי שהייתי ילד? יצאתי לחצר עד לארוחת צהרים או ארוחת ערב או שבמקרה הכי גרוע גרדו אותי מהטלויזיה - אבל ביננו - לא היה אפילו מה לראות בטלויזיה בזמננו..
במסגרת הפעלות בחג סוכות נסענו למקום מאוד נחמד - חוות אלאדין בכפר רות, הילדים לומדים עם מסיק זיתים, מאכילים תרנגולות, לומדים על צמחי תבלין ולבסוף עושים פיתות ואוכלים, הכל מלווה בהסבר נעים מבעל המקום.
הילדים למדו מה התהליך שעובר הזית מרגע שקוטפים אותו מהעץ ועד שהוא נהפך לשמן זית - האמת שהיינו בכרתים ביולי השנה והיינו בבית בד וראינו את התהליך, יש המון הבדל בין סוגי המכונות שמשתמשים בארץ ובחול והתהליך עצמו.
לאחר מכן נכנסנו ללול תרנגולות והאכלנו את התרנגולות ומשם עברנו ללמוד קצת על צמחי תבלין, טעמנו זעתר טרי, וקטפנו זיתים, את הזיתים שכל ילד קטף העברנו במכונה ששברה את הזית במקצת והוספנו מים עם מלח וקצת שמן זית - עוד שלושה חודשים נוכל לטעום…
לאחר שחזרנו מהפעילות, תוך כדי נסיעה ברכב התחיל להתפתח ויכוח, הילדה שלי רצתה לסוע מחר ל״מכירה״, כמובן שזה לא התחיל מזה אלא מדבר אחר ולאט לאט היא ספרה לנו שהיא רוצה ללכת למכירה שמתקיימת מחר ליד מקום שאנו מגיעים אליו לפעמים, שאלנו איזו מכירה וקיבלנו תשובה - סליים!
אולי אני מגזים ואולי אני קצת יוצא מפרופורציה אבל הרשתות החברתיות מוצפות בבחורות / ילדות משועממות שמלהיבות ילדים לרכוש ולהתעסק עם בצק עשוי מדבק ועוד כל מיני חומרים אחרים לא ממש בריאים, רואים אותן דוחפות אצבעות לתוך עיסה בצבעים שונים תוך השמעת קולות פצפוץ ומתיחת הבצק, ילדות/נערות שמשדלות בנות קטנות, לעקוב אחריהן בכל מיני ערוצים, לשלוח לחברות, להירשם לעוד ערוצים אחרים תוך כדי הבטחות לפרסים וזכייה בדבקים ושטויות די מזכיר לי - ושוב אולי אני מגזים - פדופילים, הן עורבות לילדות קטנות ומשגעות להן את השכל עם שטויות ונותנות להן להאמין שכך צריך להתנהג ולאחר מכן רוצות שהן ימלאו טפסים, ירשמו לערוצים משעממים שמציגים את החיים הזחוחים של אותן נפשות ובסוף עוד מזמינות אותם לרכוש את הגועל נפש שהן מכינות - במכירה מיוחדת שמתקיימת רק ב-כאן, כאן וכאן לשעתיים בלבד..
יאלה, צאו לחפש עבודה אמיתית ותרדו לי מהילדים!
הלכתי לסופר לעשות קניות, את רשימת הקניות שלי אני עושה בפנקס עם עט, למה? ככה נוח לי, ללכת עם הטלפון ולעשות רשימות שאני מסתכל בטלפון כל הזמן לא נוח לי, הייתה לי עט שאהבתי ופנקס נחמד מאוד, ביום ראשון האחרון - ואני נזהר עם המילים שלי - איבדתי אותו ( או שמישהו גנב לי אותו ), הייתי בסופר עם הפנקס, מחקתי את מה שלקחתי והגעתי לקופה, בשלב הזה אני כבר לא זוכר היכן היה הפנקס, התחלתי להוציא את הדברים מהעגלה והתחלתי להעביר את הדברים בקופה ( אני אוהב לבצע את הרכישה בקופות העצמאיות ), סידרתי את הדברים בשקיות הרב פעמיות שלי ויצאתי מהסופר, הילד שלי היה איתי ולא חשבתי על הפנקס באות רגע, עד היום שחיפשתי אותו לרשום מה חסר לי לקניות הבאות.. לא מצאתי אותו וניסיתי לחשוב מה קרה לו ואיפה פעם אחרונה השתמשתי בו, לצערי לא מצאתי אותו ואני אלך לחפש אותו שוב בסופר, היו לי הרבה דברים חשובים בפנקס, לא דברים חשובים באמת, רשימת קניות, מידות לחלון, רשימת דברים שאני צריך לעשות ולהשלים ובעיקר העט שלי, עד שמצאתי עט שאני אוהב ונוח לי לכתוב איתה..
אני לא אתרגל לעשות רשימות בסלולר או באייפד, וגם אם אני אעשה רשימות אני לא יכול ללכת איתם לקניות, זה פשוט לא נוח..
במסגרת הפעלות בחג סוכות נסענו למקום מאוד נחמד - חוות אלאדין בכפר רות, הילדים לומדים עם מסיק זיתים, מאכילים תרנגולות, לומדים על צמחי תבלין ולבסוף עושים פיתות ואוכלים, הכל מלווה בהסבר נעים מבעל המקום.
הילדים למדו מה התהליך שעובר הזית מרגע שקוטפים אותו מהעץ ועד שהוא נהפך לשמן זית - האמת שהיינו בכרתים ביולי השנה והיינו בבית בד וראינו את התהליך, יש המון הבדל בין סוגי המכונות שמשתמשים בארץ ובחול והתהליך עצמו.
לאחר מכן נכנסנו ללול תרנגולות והאכלנו את התרנגולות ומשם עברנו ללמוד קצת על צמחי תבלין, טעמנו זעתר טרי, וקטפנו זיתים, את הזיתים שכל ילד קטף העברנו במכונה ששברה את הזית במקצת והוספנו מים עם מלח וקצת שמן זית - עוד שלושה חודשים נוכל לטעום…
לאחר שחזרנו מהפעילות, תוך כדי נסיעה ברכב התחיל להתפתח ויכוח, הילדה שלי רצתה לסוע מחר ל״מכירה״, כמובן שזה לא התחיל מזה אלא מדבר אחר ולאט לאט היא ספרה לנו שהיא רוצה ללכת למכירה שמתקיימת מחר ליד מקום שאנו מגיעים אליו לפעמים, שאלנו איזו מכירה וקיבלנו תשובה - סליים!
אולי אני מגזים ואולי אני קצת יוצא מפרופורציה אבל הרשתות החברתיות מוצפות בבחורות / ילדות משועממות שמלהיבות ילדים לרכוש ולהתעסק עם בצק עשוי מדבק ועוד כל מיני חומרים אחרים לא ממש בריאים, רואים אותן דוחפות אצבעות לתוך עיסה בצבעים שונים תוך השמעת קולות פצפוץ ומתיחת הבצק, ילדות/נערות שמשדלות בנות קטנות, לעקוב אחריהן בכל מיני ערוצים, לשלוח לחברות, להירשם לעוד ערוצים אחרים תוך כדי הבטחות לפרסים וזכייה בדבקים ושטויות די מזכיר לי - ושוב אולי אני מגזים - פדופילים, הן עורבות לילדות קטנות ומשגעות להן את השכל עם שטויות ונותנות להן להאמין שכך צריך להתנהג ולאחר מכן רוצות שהן ימלאו טפסים, ירשמו לערוצים משעממים שמציגים את החיים הזחוחים של אותן נפשות ובסוף עוד מזמינות אותם לרכוש את הגועל נפש שהן מכינות - במכירה מיוחדת שמתקיימת רק ב-כאן, כאן וכאן לשעתיים בלבד..
יאלה, צאו לחפש עבודה אמיתית ותרדו לי מהילדים!
הלכתי לסופר לעשות קניות, את רשימת הקניות שלי אני עושה בפנקס עם עט, למה? ככה נוח לי, ללכת עם הטלפון ולעשות רשימות שאני מסתכל בטלפון כל הזמן לא נוח לי, הייתה לי עט שאהבתי ופנקס נחמד מאוד, ביום ראשון האחרון - ואני נזהר עם המילים שלי - איבדתי אותו ( או שמישהו גנב לי אותו ), הייתי בסופר עם הפנקס, מחקתי את מה שלקחתי והגעתי לקופה, בשלב הזה אני כבר לא זוכר היכן היה הפנקס, התחלתי להוציא את הדברים מהעגלה והתחלתי להעביר את הדברים בקופה ( אני אוהב לבצע את הרכישה בקופות העצמאיות ), סידרתי את הדברים בשקיות הרב פעמיות שלי ויצאתי מהסופר, הילד שלי היה איתי ולא חשבתי על הפנקס באות רגע, עד היום שחיפשתי אותו לרשום מה חסר לי לקניות הבאות.. לא מצאתי אותו וניסיתי לחשוב מה קרה לו ואיפה פעם אחרונה השתמשתי בו, לצערי לא מצאתי אותו ואני אלך לחפש אותו שוב בסופר, היו לי הרבה דברים חשובים בפנקס, לא דברים חשובים באמת, רשימת קניות, מידות לחלון, רשימת דברים שאני צריך לעשות ולהשלים ובעיקר העט שלי, עד שמצאתי עט שאני אוהב ונוח לי לכתוב איתה..
אני לא אתרגל לעשות רשימות בסלולר או באייפד, וגם אם אני אעשה רשימות אני לא יכול ללכת איתם לקניות, זה פשוט לא נוח..
תגובות
הוסף רשומת תגובה