יום ללא תזוזה
אז יש ימים כאלו, שלא בא לעשות כלום ויש הרגשה שלא בא לך לעשות כלום, למדתי לקבל אותם ולא להילחם בהם, לנסות לזרום איתם
היום בבוקר לא התחשק לי לקום, נגררתי מהמיטה, כאב ראש עצבני וישבתי לנוח, הילדים לא רצו לחזור מסבא וסבתא והחליטו להישאר שם.. היה לי יום חופש, חיפשתי איך להזיז את עצמי ולמרות שהיו לי כל ההזדמנויות שבעולם לעשות את כל מה שאני רוצה ולא יכול, לא התחשק לי לעשות כלום.
ישבתי מול הטלוויזיה וראיתי כמעט שתי עונות מלאות ( נשארו לי שלושה פרקים ) של להיות איתה, נכון הסדרה לא חדשה אולם היא צצה לי בנטפליקס ואיך לא.. חייבים לפרגן לסדרות ישראליות.
העונה הראשונה הייתה נהדרת, מתוזמנת טוב, סיפור נחמד, הפרק הראשון קצת נמתח אבל שאר העונה פיצתה על זה, העונה השנייה חביבה ואם לא הייתי בכזה מצב רוח מזמן הייתי מפסיק לראות.. אבל הייתי ועדיין בכזה מצב רוח אז החלטתי להמשיך לראות את העונה השנייה, זרמו שהולכים למסעדה ומזמינים מנה מדהימה, כל כך טעימה לכם שהיא נגמרת מהר ואתם חייבים להמשיך לאכול ממנה אז מזמינים אותה שוב אבל למנה השנייה אפילו אין את אותו הטעם של המנה הקודמת.. היא אפילו לא מזכירה אותה ואז אתם לא מבינים למה הזמנתם אותה או איך אהבתם את הראשונה - כנראה של שף יצא בפוקס.. כך ההרגשה שלי לעונה השנייה, רק הייתי בכזה מצב שהמשכתי לראות עד פרק 8..
טוב יש ימים כאלו וגם הם עוברים בסוף, אבל אין ספק שמגיע ציון לשבח לתעשייה שלנו, לכותבים ולשחקנים - נפלאים!
תגובות
הוסף רשומת תגובה