שבוע בלי - עדכון יום שלישי
יום שלישי עבר ונגמר ( עוד מעט נגמר ) ואני לא צפיתי בטלויזיה.. הישג? מה הספקתי? ומה אני רוצה להשיג מכל זה?
התחלתי את כל הנושא מאחר ומצאתי את עצמי מבלה הרבה זמן בבהייה במסך, החלטתי שאני אשנה את זה ומיום ראשון בבוקר החלטתי שאני מפסיק לצפות - או יותר נכון לבהות ללא מעשה במסך.
אז בוא נחדד את הנושא, אם הטלויזיה פתוחה אני מקשיב, אם יש חדשות אני צופה בהן ברקע אולם לא יושב ומתחיל להתעמק, זה רק אם אני עושה משהו על הדרך, תגידו זו רמאות, לא ממש, לא אני פתחתי את הטלויזיה ואינני צופה בה לאורך זמן, לדוגמא בזמן ארוחת הבוקר אם הטלויזיה פועלת אני אשב אוכל ואקשיב ומידי פעם אביט אולם אם הטלויזיה סגורה אני לא אפתח אותה, כאשר סיימתי את מה שאני עושה אני לא אתעקב ואמשיך לצפות בטלויזיה אלא אקום ואתפנה לדברים אחרים.
אותו הדבר עם יוטיוב, אם אני צריך משהו ומחפש איך עושים משהו ואני זקוק לסרטון ביוטיוב - אני אחפש ואצפה בו אולם לא אגרר לצפות בסרטונים אחרים שלא קשורים לנושא שחיפשתי ואני אקדיש לכל הנושא לא יותר מ10 דקות.
הישג? מה אני רוצה להשיג מכך ומה הספקתי?
אז קודם כל במקום להעביר שלוש עד ארבע שעות בלילה בצפייה מרתונית בסדרות אני קורא, עושה כלים או הולך לישון מוקדם יותר, זה לא פשוט אולם אני משתדל - היום לא הלך לי..
הספקתי לסדר כמה דברים בבית, לתכנן מדף ולהתחיל לבנות אותו ( לוקח זמן ללא כלים מתאימים.. ) ובעיקר לא להיות צמוד למסך.
אני רוצה להתנתק מהמסך שגורם לי להתנתק מהסביבה, ככל שאני מתבגר אני מוצא את עצמי מביט על הסביבה ורואה דברים שלא ראיתי בילדותי, כילד ראיתי המון טלויזיה ולאחר מכן די התנתקתי, לאחרונה חזרתי לצפות יותר ויותר בטלויזיה אולם הקדים את זה התמכרות למשחקים באייפון ובאייפד וצפייה ביוטיוב - שעות על גבי שעות..
בבוקר שאני מלווה את הילדים שלי לבית הספר או מחזיר אותם אני רואה איך הילדים הולכים עם הראש בטלפון, לא מרימים אותו בכלל, רוכבים על אופנים חשמליות עם טלפון, מסמסים, רואים סרטון, איפה שהוא להביט מסביב הלך לאיבוד, לראות את השמיים, לחשוב על דברים שעברו או דברים שיהיו נעלם מהעולם של הילדים, המבט מרוכז במסך, הדימיון והשיחה אחד עם שהשני עברו לשליחת הודעות ושיחות וידאו תוך כדי הליכה לקניון או לבית ספר, מילוי הרשתות החברתיות - שהן כל כך הפוך מחברתיות ויותר דומות למבודדות - בתמונות של הוצאת לשון והנפת שתי אצבעות תוך כדי קריצה או מבט של טמטום לעדשת המצלמה, לפעמים אני מתבייש שהילדה שלי מנסה להיות גם כזו ולאן החברה והילדים נעלמו..
זו הסיבה העיקרית שאני מנסה להתרחק מהמסך בשבוע הזה, בכדי לנסות ולהחזיר את האנושיות, הדימיון, השיחה וההנאה שיש בסביבה ולא במסך בטלויזיה/סלולר/טאבלט שלנו..
בתמונה למעלה - ציור שציירתי לפני מספר שנים באייפד (כמובן)
אז בוא נחדד את הנושא, אם הטלויזיה פתוחה אני מקשיב, אם יש חדשות אני צופה בהן ברקע אולם לא יושב ומתחיל להתעמק, זה רק אם אני עושה משהו על הדרך, תגידו זו רמאות, לא ממש, לא אני פתחתי את הטלויזיה ואינני צופה בה לאורך זמן, לדוגמא בזמן ארוחת הבוקר אם הטלויזיה פועלת אני אשב אוכל ואקשיב ומידי פעם אביט אולם אם הטלויזיה סגורה אני לא אפתח אותה, כאשר סיימתי את מה שאני עושה אני לא אתעקב ואמשיך לצפות בטלויזיה אלא אקום ואתפנה לדברים אחרים.
אותו הדבר עם יוטיוב, אם אני צריך משהו ומחפש איך עושים משהו ואני זקוק לסרטון ביוטיוב - אני אחפש ואצפה בו אולם לא אגרר לצפות בסרטונים אחרים שלא קשורים לנושא שחיפשתי ואני אקדיש לכל הנושא לא יותר מ10 דקות.
הישג? מה אני רוצה להשיג מכך ומה הספקתי?
אז קודם כל במקום להעביר שלוש עד ארבע שעות בלילה בצפייה מרתונית בסדרות אני קורא, עושה כלים או הולך לישון מוקדם יותר, זה לא פשוט אולם אני משתדל - היום לא הלך לי..
הספקתי לסדר כמה דברים בבית, לתכנן מדף ולהתחיל לבנות אותו ( לוקח זמן ללא כלים מתאימים.. ) ובעיקר לא להיות צמוד למסך.
אני רוצה להתנתק מהמסך שגורם לי להתנתק מהסביבה, ככל שאני מתבגר אני מוצא את עצמי מביט על הסביבה ורואה דברים שלא ראיתי בילדותי, כילד ראיתי המון טלויזיה ולאחר מכן די התנתקתי, לאחרונה חזרתי לצפות יותר ויותר בטלויזיה אולם הקדים את זה התמכרות למשחקים באייפון ובאייפד וצפייה ביוטיוב - שעות על גבי שעות..
בבוקר שאני מלווה את הילדים שלי לבית הספר או מחזיר אותם אני רואה איך הילדים הולכים עם הראש בטלפון, לא מרימים אותו בכלל, רוכבים על אופנים חשמליות עם טלפון, מסמסים, רואים סרטון, איפה שהוא להביט מסביב הלך לאיבוד, לראות את השמיים, לחשוב על דברים שעברו או דברים שיהיו נעלם מהעולם של הילדים, המבט מרוכז במסך, הדימיון והשיחה אחד עם שהשני עברו לשליחת הודעות ושיחות וידאו תוך כדי הליכה לקניון או לבית ספר, מילוי הרשתות החברתיות - שהן כל כך הפוך מחברתיות ויותר דומות למבודדות - בתמונות של הוצאת לשון והנפת שתי אצבעות תוך כדי קריצה או מבט של טמטום לעדשת המצלמה, לפעמים אני מתבייש שהילדה שלי מנסה להיות גם כזו ולאן החברה והילדים נעלמו..
זו הסיבה העיקרית שאני מנסה להתרחק מהמסך בשבוע הזה, בכדי לנסות ולהחזיר את האנושיות, הדימיון, השיחה וההנאה שיש בסביבה ולא במסך בטלויזיה/סלולר/טאבלט שלנו..
בתמונה למעלה - ציור שציירתי לפני מספר שנים באייפד (כמובן)
תגובות
הוסף רשומת תגובה