חוויות מיום שישי - לוהט, קריר וממכר

ביום שישי האחרון החלטנו לעשות חצי יום כיף, שמנו את הילדים אצל סבתא וסבא ויצאנו לדרך

התלבטנו עם לאכול לפני הפעילות או לאחריה ולבסוף הוחלט לפני! מצאנו את עצמנו עושים טלפונים תוך כדי נהיגה בכדי לוודא שהמסעדה באמת קיימת, עובדת ועדיין פתוחה, האופציה הראשונה התבררה כסגורה ועברנו לאופציה השנייה, התקשרנו, אף אחד לא ענה, ניסינו מספר נוסף וענתה לנו ילדה..

׳הגענו למסעדה?׳ שאלנו

קול ילדותי ענה ׳כן׳

שאלנו ׳אתם פתוחים עד שלוש?׳

נעננו ׳לא, עד 22׳

הבטנו אחד על השנייה בתדהמה

׳באמת?׳ שאלנו

הרול ענה ׳לא׳

היינו מבולבלים, סיימנו את השיחה והחלטנו שאולי עבדו עלינו וטעינו במספר, נסענו לכתובת ומצאנו את המקום, כך התחילה החוויה הלוהטת שלנו - פעם ראשונה במסעדה אתיופית

במרכז מסחרי בפרדס חנה הגענו למסעדה בשם קלקידן - לא מקום מרשים במיוחד, קטן צנוע, ספק בית קפה של פעם עם שולחן וחצי בחוץ ועוד שלושה בתוכו, היה קצת מאתגר מבחינת ניקיון אולם בלענו את הרוק והחלטנו שמנסים, התפריט פשוט ולא כולל הרבה ולרוב פחות זה יותר ממספק, לקחנו מנה אחת גדולה לחלוקה - שתי אינגירות עם שש תוספות ובירה אתיופית, סקרן אותי לטעום בירה אתיופית מאחר ואני מאוד אוהב את הישראליות ובמיוחד סטאווט ואיפיאיי.

עכשיו אני קצת מצטער שלא צילמתי את המנה והבירה אולם אקח את זה לצומת ליבי בפעמים הבאות, אז איך היה?

לא סתם קראתי לחוויה הזו לוהטת, חמישה מתוך השישה מטבלים היו חריפים, לא כזה שאוכלים ולא רוצים לאכול עוד אלא כזה שחריף ואתה רוצה להמשיך, חריף וטעים, היו שם תפוא וגזר, עדשים, חומוס עם משהו, מנגולד מבושל עם משהו ועוד שלושה שאני לא זוכר, האינגירה הייתה מדהימה, רכה, טעימה עם חמיצות נהדרת, בשביל פעם ראשונה שאכלנו אינגירה - מאוד אהבנו, הבירה הייתה פשוטה וקלילה, מכבי של שנות השמונים לייט.

סיימנו את הארוחה מלאים והצלחנו לדבר עם בחורה מאוד נחמדה שהסבירה לנו שהחריפות היא בעצם החומר המשמר של האוכל, שמחנו על כך שיש סיבה טובה לחריפות בגרסה לנו לדמוע והמשכנו לחוויה הבאה.

 החוויה הקרירה שלנו - המעיין הנסתר באביאל

ליד מושב אביאל זורם נחל תנינים, באזור קטן שלו יש מעיין עם מפל קטן בו זורמים מים צלולים וקרירים גם באוגוסט החם.

איך מגיעים: נוסעים לכיוון מושב אביאל וממש לפני הפנייה ימינה למושב יש חניה מאולתרת מצד שמאל, מחנים את הרכב והולכים כמאה מטר חזרה ( מערבה ) עד שאפשר לחתוך ימינה לכיוון השדה, ממשיכים בשביל ונכנסים בין השיחים, יורדים במדרגות מאולתרות למים ואנחנו בנחל עצמו, נעים ונחמד שם אולם זהו לא המפל והמעיין הנסתר, יוצאים מהמים והולכים מזרחה כחמש מאות מטר, שומעים את המים נופלים ורואים עמוד ( בזנט ) באדמה, כאן הגענו למקום הנכון, מחליפים לבדד ים ויורדים בזהירות למים, נכנסים לבין השיחים ונצמדים לקיר האבן שממנו המים יורדים, נהנים מהמים הקרירים והמרעננים.

החוויה הממכרת - יקב ארגוב

פעם ראשונה שהיינו ביקב של אמיר הייתה בדצמבר, מאז גמרנו את כל היין וחיכינו לחזור - בעיקר אני, כל הטיול הזה נועד בכדי שאני אוכל לשבת שוב במרתף היין של אמיר ולטעום מהיין המצויין שהוא מכין, אשתי רצתה לטבול במעיין.. ככה שהסתדרנו.

היקב של אמיר ארגוב ממוקם בתוך מושב אביאל כמאה חמישים מטר מהכניסה, אמיר מגדל את הענבים שלו ומכין מספר סוגי יינות, יין כתום, פטיט ורדו, פטיט סירה, קאברנה פראנק ובלנד של שלושתם, בנוסף יש לו סוגים נוספים משנים עברו כמו סירה ועוד, מעבר ליין משובח אמיר מוסק גם שמן זית והוא אחד הטעימים שמצאתי בארץ.

בילינו אצל אמיר ואשתו כשעה וחצי, דיברנו על היין, על גידולים, החיים ושאלנו שאלות.

חזרנו אחהצ מטיול מלא חוויות נהדרות, ניסיון ראשון וחדש במסעדה אתיופית, ז’אנר שנמשיך לנסות ( פעם הבאה אני גם מצלם ) ואני מקווה שלא תמיד יהיה חריף, מעיין קריר ונעים ויין איכותי עם חברה נעימה.

מומלץ בחום לנסות מאכלים שונים ולא מכורים, לטבול במעיינות המדהימים שיש לנו בארצנו ובעיקר לשתות יין ( אם אפשר את היין של אמיר - כי הוא הכי טעים )