Gilmor girls- a year in a life

יום שישי ה-25 בנובמבר הגיע וסדרת ההמשך בנות גילמור - שנה בחיים עלתה לנטפליקס

 

אני לא אתן תקציר על מה היה בעונות הקודמות שנגמרו לפני 8 שנים.. אולם אני כן אספר על ההתרשמות שלי מהסדרה החדשה.

אני לא יכול להסתיר את ההתרגשות שלי מהארבע פרקים החדשים שעלו לשידור ועוד יותר שמחה שראיתי שכל הארבע מופיעים בנטפליקס ולא צריך לחכות שהם יעלו פרק כל שבוע או האם הסדרה בכלל תגיעה לישראל.

נתחיל מהדבר שהכי הפתיע אותי - יש תרגום! ועכשיו ברצינות - התחלתי לראות את הפרק הראשון - חורף והיה מרגש, לחזור 8 שנים אחורה מאז שרורי עזבה את סטארס הולו והתחילה לחיות חיים משלה, לראות את לוק ולורלי ביחד אחרי שנים שהיה ביניהם יחסי משיכה וכל כך קיווינו שהם יהיו ביחד, לראות את ליין וזאק מנסים להמשיך לנגן ולגדל ילדים וכמובן מישל - פקיד הקבלה הצרפתי שסוף סוף מוכנים לגלות עליו קצת פרטים ( הומו - היה ברור ) ולתת הצצה לחיים שלו, אז מה אני חושב?

האמת התאכזבתי קצת מהפרק הראשון, כיף לראות את לורן גרהם ואלקסיס בדלה משחקות ביחד, זו לא אותה אנרגיה שהייתה ביניהן אולם הן ממש טובות ביחד, יש לי בעיה עם הדמויות שהן נהיו, רורי הפכה לבחורה זולה ומגעילה שאפילו לא זוכרת שיש לה חבר, כאשר הוא מגיע לביקור - שהיא מגיעה חזרה לסטארס הולו - לורלי ולוק לא ממש מכירים אותו, מה שמאוד מוזר ולאחר שרורי מודה שהיא הזמינה אותו אולם לא חשבה שהוא יבוא ולא ממש זכרה על הנושא מתגלה לנו העיניין הפעוט שהם ביחד כבר שנתיים והיא אפילו לא זכרה את זה, מה עוד שגם שיחות שפול ערך עם לורלי ולוק לא ממש משאירות רושם והם לא זוכרים אותו בכלל - מה שגרם לי לחשוב שלוק סובל מאלצהיימר וזה חלק מהסדרה ( בכל זאת הוא מתקרב לגיל 60 ) אולם לא ממש, מסתבר שפול הוא פשוט החבר של רורי שהיא מתכוונת להיפרד ממנו ולא עושה את זה, בקטע נוראי בזמן הביקור של רורי ופול בסטארס הולו היא מצליחה לשכוח אותו מספר רב של פעמים - משהו שלא ממש מצחיק ולא ממש ברור לי איך הוא בכלל משתלב בסדרה ועם הדמויות, האם רורי הפכה מנערה חמודה ומתחשבת שהייתה מרגישה רע מיחס מזלזל ופוגעני באנשים לפרימדונה חסרת רגשות? לא טוב לך? תפרדי, הדבר חוזר על עצמו גם בהמשך הפרק כאשר היא נמצאת באנגליה לפגישה ואנו מגלים שהיא שוכבת על לוגן ( הבחור שהיה חבר שלה והציעה לה להתחתן - ואז לפחת היא סירבה בנימוס ולכולנו כאב וירדה דמעה ) ונאמר המשפט המטומטם ( מבחינתי ) ״מה שקורה בוגאס נשאר בוגאס״ למרות שהם באנגליה, למרות שהיא בוגדת בחבר שלה ( זה שהיא לא זוכרת שקיים והטלפון שלה מצפצף לה שיש לה איתו ארוחת ערב עם הרבה סימני קריאה ).

ריצ'ארד נפטר ואמילי עוברת משבר - כמובן שלורלי לא יכולה להיות נחמדה ומתנהגת מגעיל לאמא שלה ולא ממש מבינה למה, בחלק הזה ממש התאכזבתי מהסדרה, זו לא אותה לורלי רגישה שחושבת על הדברים סביבה, מגלה סימפטיה ואהדה - גם אם זו אמא שלה, אבא שלה נפטר ולאחר ערב ארוך בלוויה היא יושבת עם אמא שלה וכמה חברים של המשפחה ואמילי מבקשת סיפור נחמד אחרון על ריצ'ארד לפני שהם הולכים הביתה וכל מה שלורלי יכולה לומר זה שהוא תפס אותה שוכבת עם בחור בגיל 15 ושהוא לא מצא אותה שהם שיחקו מחבואים, לאחר מכן כמובן שאמילי כועסת והיחסים מתדרדרים למצב שאמילי יורדת על לורלי עד למצב שלורלי עושה לעצמה חשבון נפש וחושבת האם זו טעות שהיא לא הביאה ילד עם לוק, מה שמביא אותנו ישר לשיחה מוזרה בין לורלי ללוק על ילד, האם הוא רצה בזמן שהם ביחד ושהיא לא רוצה שזה יהיה עוד דבר ברשימה שלה שלוק רצה והיא לא הסכימה, משם אנו עוברים ישר לסוכנות פונדקאות שאותה מנהלת כמובן פריס - אשר כאן לשמחתי אין ממש שינוי היתנהגותי, היא עדיין אותה דמות נוראי. ומגעילה ללא יחסי אנוש עם הסביבה - לפחות דבר אחד לא השתנה.

בקיצור אחרי הפרק הראשון - חורף - לא ממש התלהבתי אותם מכוח האינרציה וכמובן הסקרנות אני אמשיך לראות את שאר הפרקים - למזלי סך הפרקים הוא ארבעה וראיתי אחד כבר.. נשארו עוד שלושה, אם זו הייתה עונה שלמה של 22 פרקים הייתי מנסה עוד אחד או שניים ואם הסדרה לא הייתה משתפרת - אני לא חושב שהייתי ממשיך לראות אותה, קצת אכזבה.

מומלץ לראות רק אם אתם לא מתאכזבים בקלות ויש לכם רגשות עזים לנוסטלגיה.